מה זה הכאוס הזה ואיך נשארים בחיים?!

"מה הולך פה לעזאזל?! איך הם מסתדרים ככה?! איך נשארים בחיים?!"

זאת התגובה הראשונה שעברה לי בראש ברגע שהאוטובוס הגיע להו צ'י מין "בירת הדרום" של ויאטנם נחילים של קטנועים ואנשים עוברים לי מול העיניים במין סינרגיה לא ברורה של אחד בטוח השני ואיכשהו כולם נשארים בחיים ויוצאים לפחות ברוב הזמן ללא פגע. לשם המחשה אתם מוזמנים לראות את הסרטון המצורף של אחת הצמתים הסואנות בעיר.

אחרי ההלם הראשוני והתאקלמות קצרה בעיר הגיע הזמן לצאת ולצוד את המטרה שלשמה הגעתי לשם, רכישת אופנוע. במשך יום שלם מצאנו את עצמנו (עצמנו זה אני ושותפי לשיגעון המסע) עוברים בין הוסטלים, סמטאות ומוסכים באזור התיירים של הו צ'י מין בחיפוש אחר האופנוע שייקח אותנו למסע ברחבי ויאטנם. אחרי יום ארוך שבו לא הצלחנו למצוא משהו במחיר סביר, החלטנו שנעלה לנוח ונעשה חיפוש נוסף והפעם באינטרנט, אחרי חיפושים בפייסבוק(רשימת הקבוצות מצורפות בסוף הפוסט) ובאתרים שבהם תיירים מפרסמים את האופנועים שלהם(אתרים מצורפים בסוף הפוסט) הצלחנו להגיע למישהו שנמצא כמה הוסטלים לידנו במטרה לראות אופנוע אחד. השעה הייתה כבר 9 בערב והחלטנו שאנחנו היום קונים אופנוע ויהי מה. הגענו להוסטל הבחור עם האופנוע חיכה בחוץ אחרי כמה בדיקות קצרות החלטתי שזה יהיה האופנוע שלי, למזלנו באותו הוסטל היה בחור נוסף שמכר את האופנוע שלו וככה יצאנו בעסקת חבילה עם שני אופנועים שאמורים לשרת אותנו במשך חודשיים לארוך המסע במדינה, עכשיו רק נשאר להבין איך לעזאזל רוכבים בתוך כל הכאוס הזה?!

כאן מגיע הרגע שבו אני צריך לציין ששותפי למסע לא היה עם ניסיון רכיבה לפני והיה צורך גם ללמד אותו לרכב על אופנוע ועוד על אחד עם הילוכים ועוד בתוך הכאוס הזה! בבוקר למחרת קמנו עם מוטיבציה להבין איך אנחנו לומדים את רזי הנהיגה הויאטנמית שנראית כאוטית לעיניי האדם המערבי הממוצע הרגיל לחוקי תנועה ברורים ונוקשים. אני הייתי הראשון לנסות לעשות סיבוב באזור ההוסטלים שלנו שנמצא ליד אחת הצמתים היותר עמוסות בעיר, כאן הרגע לציין שניסיון הרכיבה שלי גם לא היה מזהיר במיוחד, אחרי כמה סיבובים במגרש חניה ריק על מנת להתרגל שוב לרכיבה על הילוכים יצאתי לדרך, הפחד הראשוני התחלף באדרנלין (רכיבה במהירות מסחררת של 20 קמ"ש בשיא!) ורצון ללמוד את שיטת הנהיגה שלהם, ההשתלבות הראשונית בתנועה עברה בהצלחה ביציאה ממגרש החניה, עכשיו כבר אין דרך חזרה, ההילוך הראשון עבר לשני ושלישי והזרימה בתנועה הייתה חלקה, עברתי 500 מטר! ועכשיו הגיע המבחן האמיתי הגעתי לצומת, מסביבי נאספו נחילים של קטנועים ורכבים וטיפת זיעה החלה לנטוף בלחץ, מה יקרה ברגע שהרמזור יתחלף לירוק, האם כולם ירמסו אותי? האם אני אדרוס מישהו בטעות?, שילבתי לראשון ולקחתי נשימה... הרמזור התחלף לירוק...בפעולה טבעית ואינסטקטיבית התחלתי לנסוע עם ביטחון ותוך שמירה על נתיב הנסיעה שלי במהירות יחסית איטית הזדנבתי מאחורי האופנוע שלפני ואז זה היכה בי... יש פה סדר מדהים שלא נראה לעין הבלתי מזויינת והבלתי מורגלת של האדם המערבי!

הנהיגה כאן מאוד מסודרת, הם נוהגים לאט יותר ופחות לחוצים הם נותנים כבוד לנהגים שנמצאים מסביבם, החוסר בחוקי תנועה גורם להם ליהיות זהירים יותר, הם פחות נדחפים, פחות דוחפים, הם משאירים מקום, פשוט מדהים! תחושת הלחץ והפחד התחלפה, בפליאה והנאה מרכיבה בתוך הכאוס המסודר להפליא הזה. איזה חוויה מדהימה!

את היומיים הבאים העברנו בלשפשף את יכולת הרכיבה הויאטנמיות החדשות שרכשנו לפני שאנחנו ממשיכים ליעד הבאה במדינה, חרשנו את האזורים הסואנים ביותר בעיר ונהנינו מזה. פתאום הרגשנו חלק מהתנועה ולא שני זרים שהגיעו להתנשא מעל התרבות הויאטנמית הנחותה כביכול(שורה זאת נכתבה בציניות כמובן)

האתרים שבהם ניתן למכור/לקנות אופנועים בויאטנם:

craigslist.org

http://www.travelswop.com/

רשימת קבוצות בפייסבוק:

https://www.facebook.com/groups/vietnambackpackersales/

https://www.facebook.com/groups/817085561762821/

וכמובן תמיד אפשר לנסות למטיילים ישראלים בקבוצה:

https://www.facebook.com/groups/699335273498958/