"בבקשה רק שנגיע כבר!"

"בבקשה רק שנגיע כבר!"

זה מה שעבר לנו בראש לקראת אמצע הדרך לדאלאת שהתבררה מסובכת יותר ממה שחשבתי.

היום התחיל בטעות אחת והמשיך במגוון טעויות ניווט ושיקולי דעת מוטעים וכאן הזמן להודות שרובן הגדול אם לא כולן היו שלי.

תחילת המסע צפונה לכיוון העיר דאלאת התחנה הראשונה במסע

ערב לפני תחילת המסע סיכמנו שנקום מוקדם נעשה סידורים אחרונים ונצא לכיוון העיר דאלאת, רגע אני חייב להתקין מתקן לטלפון ומטען על אופנוע ו... שיטטט השעה כבר 11 !

11 וחצי עלינו על האופנועים בחיוך ואופטימיות שתוך 3-4 אנחנו מתפננים לנו בדאלאת עם החבר'ה שטיילנו איתם בתאילנד. יוצאים לדרך אני מפעיל Waze (אחחח איזה טעות של טירון לסמוך על אפליקציה עם קול מונוטוני) ובטוח שיאללה אנחנו על הדרך הנכונה.

פניה ראשונה מביט לעבר הכתף, שותפי למסע מחייך שהכל בסדר והוא איתי, צומת גדולה מביט מעבר לכתף קולט שהוא ממש לידי ואין בעיות, הרמזור הופך לירוק ואני סוחט את הידית כדי שהאופנוע לא יכבה וגם קצת בשביל הכיף ,נוסע כמה מטרים עד לפניה הבאה, עובר את הפניה ומציץ שוב מבעד לכתף, השותף לא נראה באופק ואני מחליט לעצור בצד ולחכות כמה דקות אולי הוא נתקע ברמזור כלשהו שלא שמתי לב אליו.

עברו חמש דקות והוא עדיין לא מגיע, סעמק 10 דקות נסיעה וכבר הספקנו ללכת לאיבוד. מתקשר אליו מנסה להכווין, זה לא הולך, הוא מנסה להכווין אותי אליו וגם זה לא הולך, סיכמנו שישלח מיקום בוואטסאפ ואני אנסה להגיע ולמצוא אותו, אחרי יותר מחצי שעה הצלחנו למצוא אחד את השני ומסתבר שבאותו רמזור שהייתי בטוח שהוא ממש איתי נכבה לו האופנוע והוא לא הצליח להניע במשך כמה דקות ואיבד אותי לגמרי.

ניסיון מספר 2 לצאת מהעיר

אחרי היתברברות ראשונית שוב כיוונתי את ה-Waze, נוסעים ומתחילים כבר להרגיש שהנה עוד קצת אנחנו מחוץ לעיר, התנועה מתדלדלת ונראה כאילו כביש מהיר מתחיל להתגלות אלינו, הגענו לצומת כל השלטים בויאטנמית ואני לא מצליח להבין כלום, ממשיך לסמוך על האפליקציה למרות שאיכשהו כל האופנועים פונים לכיוון אחד ואני ממשיך ישר, נו טוב אולי הם לא יוצאים מהעיר, נוסע בביטחון ואז משום מקום צץ בוטקה כלשהו ושוטר צורח לכיווני, שורק , לקח לי כמה מטרים לקלוט את זה שכנראה אסור לאופנועים לנסוע שם.

מחליט לחזור חזרה במחשבה שאולי פיספסתי את הפניה שהWaze- התכוון אליה. בסופו של דבר הצלחנו לנווט ע"פ עזרה של google maps וקצת הרגשה פנימית (הגיע הזמן ללכת קצת יותר ע"פ רגשות ופחות לפי רובוט מדבר) אל מחוץ לעיר, רק שהשעה כבר הייתה קרוב ל1 בצהריים... נו טוב נשאר רק 3-4 שעות רכיבה בקטנה...

המשך יבוא...